ביאור שטיינזלץ על כריתות ט״ז

1 ויש לדייק: ואילו על ספיקו של דין זה העוסק במעילה, מביא אשם תלוי לא קתני אינו שונה. ויש לשאול: מני הא כשיטת מי ברייתא זו? אילימא אם תאמר כשיטת ר' עקיבא — ליתני נמי סיפא שישנה גם כן בסופה: ועל ספיקן מביא אשם תלוי, דהתנן שהרי שנינו במשנה: ר' עקיבא מחייב גם על ספק מעילה אשם תלוי!

2 אלא לאו האם לא שיטת ר' יהושע היא הברייתא, שהוא סבור כחכמים החולקים על ר' עקיבא, וקתני והרי הוא שונה בה שהאוכל נותר מחמישה תמחויים בחמש העלמות — מביא חמש חטאות, ונדייק: דווקא אם אכל בחמש העלמות הדין כן, אבל אם היה זה בהעלם אחד, אפילו אכל מחמשה תמחויים או זבחים — מביא חטאת אחת, ושמע מינה ולמד מכאן כי ר' יהושע קיבלה מיניה ממנו, מר' עקיבא.

3 ודוחים: אלא אדרבה להיפך, מסיפא דקתני מסופה, מהמשכה של הברייתא, שהוא שונה: מחמשה זבחים אפילו בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת — שמע מינה למד מכאן שלא קיבלה מיניה ממנו ר' יהושע!

4 ואלא מאי אית למימר מה יש לך לומר ליישב את חלקי הברייתא לשיטת ר' יהושע — תנאי מחלוקת תנאים היא, דאיכא שיש תנא הסבור שקיבלה, ואיכא ויש תנא הסבור שלא קיבלה; אם כן יש לפרש את הברייתא

5 אפילו תימא תאמר ששיטת ר' עקיבא היא, והאי תנא סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא ותנא זה סבור כמוהו באחת וחלוק עליו באחת, סבר לה כותיה סבור כמוהו בהעלמה, שאם אכל מחמישה זבחים בהעלם אחד — חייב חטאת אחת, ופליג עליה וחלוק עליו בספק מעילות, ולדעתו אין מביאים על ספק מעילה אשם תלוי.

6 א על מה ששנינו במשנה שאם אכל מזבח אחד בחמישה תמחויים יתחייב חמש קרבנות של מעילה, שואלים: היכי דמי כיצד מדובר שיתחייב חמש מעילות? אמר שמואל, צריך שיהיו אלו דברים שונים לחלוטין כדי שייקראו "חמישה תמחויים" כאותה ששנינו לענין אחר: חמשה דברים בקרבן עולה מצטרפין לכזית, להתחייב משום הקרבה בחוץ: הבשר, והחלב, והיין של נסכי העולה, והסלת של מנחת הנסכים, והשמן שבוללים בו את המנחה.

7 חזקיה אמר: כגון שאכל מחמשה אברים שונים של בהמה אחת. ריש לקיש אמר: אפילו תימא תאמר שמדובר באבר אחד, משכחת לה מוצא אתה אותה בכתף, שיש בה חלקים שונים. ר' יצחק נפחא אמר: כגון שאכל מן הבשר בחמשה מיני קדירה, בחמישה אופנים של בישול תוספות. ר' יוחנן אמר: כגון שאכל את הבשר בחמשה טעמים, עם תבלינים שונים.

8 ב משנה אמר ר' עקיבא, שאלתי את ר' אליעזר בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, וכל אותן מלאכות היו מעין תולדות של מלאכה אחת, ועשאן כולן בהעלם אחת, מהו? האם חייב חטאת אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת?

9 אמר לו: חייב על כל אחת ואחת, מקל וחומר, ומה נדה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, שאין בה אלא איסור אחד של ביאה — חייב על כל אחת ואחת מן הביאות, למרות שנעשו בהעלם אחד. שבת שיש בה תוצאות עניינים הרבה ומיתות הרבה, שיש בה מלאכות רבות ותולדותיהם, שעל כל אחת מהן חייב מיתה במזיד, וחטאת בשוגג — אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת בפני עצמה?

10 אמרתי לו: לא, אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות, שהוא מוזהר על הנדה וגם הנדה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת?

11 אמר לי: הבא על הקטנות בנידתן יוכיח, שאין בה אלא אזהרה אחת, שרק הוא מוזהר, אבל הקטנה פטורה מן המצוות, ומכל מקום חייב על כל אחת ואחת!

12 אמרתי לו: אם אמרת בקטנות, שאף על פי שאין בהן שתי אזהרות עכשיו — יש בהן לאחר זמן, לכשיגדלו, תאמר בשבת שאין בה שתי אזהרות, לא עכשיו ולא לאחר זמן?

13 אמר לי: הבא על הבהמה יוכיח, שאין בה לעולם שתי אזהרות, וחייב על כל ביאה וביאה! אמרתי לו: הבהמה כשבת, גם לגביה קיים ספק זה.

14 ג גמרא ושואלים: מאי קבעי מיניה מה בדיוק שאל אותו ר' עקיבא את ר' אליעזר? אי אם לגבי שבתות, כגופין דמיין ואי לא בעי מיניה האם כגופים שונים הן נחשבות או לא שאל אותו כלומר, האם העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה בהעלם אחד נחשב כאילו בא על חמש נשים נדות בהעלם אחד — ניבעי שישאל בלשון זו: העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה בהעלם אחד מהו!

15 אלא תאמר שלגבי ולדי מלאכות של אב אחד, אי כאבות דמיין ואי לא בעי מיניה האם כאבות הם נחשבים לחייב חטאת על כל אחד או לא שאל אותו — ניבעי מיניה שישאל אותו בלשון זו: העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבת בהעלם אחד מהו!

16 אמר רבא: אמרי בי אומרים בבית מדרשו של רב, תרתי בעא מיניה שתים שאל אותו: האם שבתות כגופין נפרדים דמיין ואי לא בעא מיניה האם כגופים שונים הן נחשבות או לא שאל אותו. ועוד, האם ולדי מלאכות כמלאכות דמיין אי לא נחשבים או לא. ועל שתיהן השיב לו, ששבתות כגופים נפרדים הם, ושוולדי מלאכות דינם כמלאכות.

17 ועוד שואלים: ועושה מלאכה בשבתות הרבה בהעלם אחד, היכי מיבעי ליה כיצד בדיוק נשאלה לו? האם במקרה של שגגת שבת וזדון מלאכות, שידע שהמלאכה אסורה, אלא שבכל שבת סבר שאין זו שבת ולא נודע לו בינתיים פשיטא ליה פשוט לו שימים שבינתיים הויין הריהם נחשבים ידיעה לחלק, וחייב על כל שבת, כאילו עשה מלאכה בשני העלמות,

18 ודווקא זדון שבת ושגגת מלאכות, שלא ידע שמלאכה זו אסורה, וחזר ועשאה שבת אחר שבת הוא דבעי מיניה אי כגופין דמיין אי לא הוא ששאל אותו האם השבתות שעשה בהן מלאכה זו כגופים נפרדים הן נחשבות או לא.

19 או דלמא שמא להיפך, לענין זדון שבת ושגגת מלאכות — פשיטא ליה דכגופין דמיין פשוט לו שהשבתות כגופים נפרדים נחשבות, ושגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה ששאל אותו, לגבי ימים שבינתים אי הויין האם הם נחשבים ידיעה לחלק בין השבתות אי או לא?

20 אמר רבה:

21 מסתברא מסתבר כי שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה פשוט היה לו לר' עקיבא, שימים שבינתיים הויין הריהם נחשבים ידיעה לחלק בין שגגת שבת זו לשגגת שבת אחרת, וחייב על כל שבת ושבת. וזדון שבת ושגגת מלאכות הוא דבעי מיניה ששאל אותו האם השבתות כגופין נפרדים דמיין הן נחשבות לגבי שגגת המלאכה, או לאו.

22 ופשיט ליה ופשט לו ר' אליעזר לענין זדון שבת ושגגת מלאכות שהשבתות כגופין נפרדים דמיין נחשבות, ולא קביל מיניה ולא קיבל ממנו ר' עקיבא. וחזר ופשט ליה לו ר' אליעזר את שאלתו השניה, שולדי מלאכות כמלאכות דמיין נחשבים, ולא קביל מיניה ולא קיבל ממנו.

23 אמר רבה: מנא אמינא לה מנין אומר אני אותה? דתנן שכך שנינו במשנה, כלל גדול אמרו בשבת: כל השוכח עיקר שבת, שאינו יודע כלל שיש איסור מלאכה בשבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה — אינו חייב אלא חטאת אחת, שאין כאן אלא העלם אחד.

24 היודע עיקר איסור מלאכה בשבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, מפני שלא ידע שהיום שבת — חייב חטאת על כל שבת ושבת, שהימים שבינתיים נחשבים ידיעה לחלק. היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה, שלא ידע שהן אסורות, ועשאן בשבתות הרבה — חייב על כל אב מלאכה ומלאכה;

25 ואילו "חייב על כל אב מלאכה של כל שבת ושבת" לא קתני אינו שונה בהלכה זו, שאין רואים את השבתות שחטא בהן כגופים נפרדים.

26 ויש לשאול: מני הא כשיטת מי משנה זו? אילימא אם תאמר שיטת ר' אליעזר, אימא סיפא אמור את סופה: העושה מלאכות הרבה וכולן מעין מלאכה אחת, כלומר, ולדות — אין חייב אלא אחת, ואי ואם לשיטת ר' אליעזר — הרי חייב על כל ולדי מלאכות כמלאכות!

27 אלא פשיטא פשוט הדבר שמשנה זו שיטת ר' עקיבא היא, ושמע מינה ולמד מכאן כי שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה פשוט היה לו שימים שבינתיים הויין נחשבים ידיעה לחלק בין שבת לשבת, כפי ששנינו בה שהיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה — חייב על כל אחת ואחת.

28 ולפי זה, לגבי זדון שבת ושגגת מלאכות הוא דבעי אי כגופין דמיין הוא ששאל במשנתנו האם השבתות שחטא בהן כגופים נפרדים נחשבות, ופשט ליה לו ר' אליעזר שכגופין נפרדים דמיין הן נחשבות, וחייב על כל אחת ואחת, וכן פשט לו שולדי מלאכות כמלאכות דמיין נחשבים, ותרוייהו לא קביל מיניה ושניהם לא קיבל ממנו ר' עקיבא.

29 אמר ליה לו אביי: כיצד מוכח הדבר מן המשנה? לעולם אימא אומר לך כי זדון שבת ושגגת מלאכות פשיטא ליה פשוט היה לו לר' עקיבא ששבתות לאו כגופין דמיין לא כגופים נפרדים הן נחשבות, כפי שדייקנו מסוף משנה זו, שאינו חייב על אב מלאכה של כל שבת, ושגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה ששאל אותו לגבי ימים שבינתיים מי הויין האם הם נחשבים ידיעה לחלק או לא.

30 ופשיט ליה ופשט לו ר' אליעזר שימים שבינתיים נחשבים כידיעה לחלק, וקביל מיניה וקיבל ממנו ר' עקיבא, כפי ששנינו במשנה זו, שהיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת. ועוד פשט ליה לו כי ולדי מלאכות כמלאכות דמיין נחשבים, ולא קביל מיניה ולא קיבל ממנו!

31 רב חסדא אמר: לענין זדון שבת ושגגת מלאכות — אפילו ר' עקיבא סבירא ליה סבור שכגופין נפרדים דמיין נחשבות השבתות, וכי בעי מיניה וכאשר שאל אותו, על שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה ששאל אותו, לגבי ימים שבינתיים אי הויין האם הם נחשבים ידיעה לחלק.

32 ופשט ליה ופשט לו ר' אליעזר כי ימים שבינתיים הויין הריהם ידיעה לחלק, וקביל מיניה וקיבל ממנו, כפי ששנינו במשנה במסכת שבת, בענין היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, שחייב על כל שבת ושבת.

33 ועוד פשט ליה לו שולדי מלאכות כמלאכות דמיין נחשבים, ולא קביל מיניה ולא קיבל ממנו, כפי ששנינו בסוף אותה משנה: העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת.

34 אמר רב חסדא: מנא אמינא לה מנין אומר אני אותה שלדעת ר' עקיבא שבתות נחשבות כגופים? דתניא ששנויה ברייתא הכותב שתי אותיות בשבת בהעלם אחת — חייב, שכך הוא שיעור מלאכת כתיבה. כתב שתי אותיות בשתי העלמות, שכתב אות בשגגה ונודע לו האיסור, וחזר ושכח וכתב אות נוספת לידה — רבן גמליאל מחייב, כאילו עשאן בהעלם אחד, שידיעה על שגגת חצי שיעור אינה נחשבת ידיעה לחלק בין שגגה לשגגה, וחכמים פוטרין; ומודה רבן גמליאל, שאם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת — פטור.

35 ותניא אחריתי ושנויה ברייתא אחרת: הכותב שתי אותיות בשתי שבתות, אחד בשבת זו ואחד בשבת זו — רבן גמליאל מחייב, וחכמים פוטרין. ומסבירים: קא סלקא דעתך עולה על דעתך, מניחים אנו, שרבן גמליאל כר' עקיבא סבירא ליה סבור הוא.

36 וכך אומר רב חסדא: בשלמא לדידי דאמינא נניח לשיטתי שאני אומר שלענין זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו ר' עקיבא אומר ששבתות כגופין נפרדים דמיין נחשבות, הא דתניא זו ששנויה שרבן גמליאל מודה שאם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת פטור — מדובר בזדון שבת ושגגת מלאכות, שאף שהיה זה בהעלם אחד של מלאכה, שהרי אין ידיעה לחצי שיעור, מכל מקום שבתות כגופין נפרדים דמיין נחשבות, והואיל ובכל פעם עשה חצי מלאכה — פטור.